מה יחליף את הקפיטליזם המסורתי: עתיד הכלכלה P8

חלק ניכר ממה שאתה עומד לקרוא יישמע בלתי אפשרי בהתחשב באקלים הפוליטי של היום. הסיבה היא שיותר מהפרקים הקודמים בסדרת עתיד הכלכלה הזו, פרק אחרון זה עוסק בלא נודע, עידן בהיסטוריה האנושית שאין לו תקדים, עידן שרבים מאיתנו יחוו בחיינו.

פרק זה בוחן כיצד המערכת הקפיטליסטית שכולנו תלינו בה תתפתח בהדרגה לפרדיגמה חדשה. נדבר על הטרנדים שיהפכו את השינוי הזה לבלתי נמנע. ונדבר על רמת העושר הגבוהה יותר שהמערכת החדשה הזו תביא לאנושות.

שינוי מואץ מוביל לאי יציבות כלכלית סיסמית ועולמית

אבל לפני שנעמיק בעתיד האופטימי הזה, חשוב שנבין את תקופת המעבר הקודרת והעתיד הקרובה שכולנו נעבור בין 2020 ל-2040. לשם כך, הבה נרוץ סיכום מרוכז מדי של מה שלמדנו בזה סדרה עד כה.

• במהלך 20 השנים הבאות, אחוז ניכר מאוכלוסיית גיל העבודה של היום ייצא לפנסיה.

• במקביל, השוק יראה התקדמות משמעותית במערכות רובוטיקה ובינה מלאכותית (AI) משנה לשנה.

• המחסור העתידי הזה בכוח אדם יתרום גם להתפתחות הטכנולוגית הצועדת הזו, שכן הוא יאלץ את השוק להשקיע בטכנולוגיות חדשות וחוסכות עבודה ובתוכנות שיהפכו את החברות ליותר פרודוקטיביות, כל זאת תוך צמצום המספר הכולל של העובדים האנושיים שהם צריכים להפעיל ( או סביר יותר, על ידי אי העסקת עובדים אנושיים חדשים/מחליפים לאחר פרישת עובדים קיימים).

• לאחר שהומצאה, כל גרסה חדשה של טכנולוגיות אלה חוסכות עבודה תסנן בכל התעשיות, ותעקור מיליוני עובדים. ולמרות שהאבטלה הטכנולוגית הזו לא משהו חדש, זה הקצב המואץ של פיתוח רובוטי ובינה מלאכותית שמקשה על ההסתגלות לשינוי הזה.

• למרבה האירוניה, ברגע שהושקע מספיק הון ברובוטיקה ובינה מלאכותית, נראה שוב עודף של עבודה אנושית, גם תוך התחשבות בגודל הקטן יותר של האוכלוסייה בגיל העבודה. זה הגיוני בהתחשב במיליוני האנשים שהטכנולוגיה תאלץ להגיע לאבטלה ולתת-תעסוקה.

• עודף של עבודה אנושית בשוק פירושו שיותר אנשים יתחרו על פחות משרות; זה מקל על מעסיקים לדכא שכר או להקפיא משכורות. בעבר, תנאים כאלה היו פועלים גם להקפיא את ההשקעות בטכנולוגיות חדשות, שכן עבודה אנושית זולה הייתה תמיד זולה יותר מאשר יקרה למכונות המפעל. אבל בעולם החדש והאמיץ שלנו, קצב התקדמות הרובוטיקה וה-AI אומר שהם יהפכו לזולים ופרודוקטיביים יותר מעובדים אנושיים, גם אם אמרו שבני אדם עבדו בחינם.  

• עד סוף שנות ה-2030, שיעורי האבטלה ותת-התעסוקה יהפכו לכרוניים. השכר יהיה קבוע בין הענפים. ופער העושר בין עשירים לעניים ילך ויחמיר.

• הצריכה (ההוצאה) תתערער. בועות חוב יתפוצצו. הכלכלות יקפאו. ציבור הבוחרים יתעצבן.  

הפופוליזם במגמת עלייה

בתקופות של לחץ כלכלי וחוסר ודאות, הבוחרים נמשכים למנהיגים חזקים ומשכנעים שיכולים להבטיח תשובות קלות ופתרונות קלים למאבקיהם. למרות שאינה אידיאלית, ההיסטוריה הראתה שזו תגובה טבעית לחלוטין שהבוחרים מפגינים כשהם חוששים לעתידם הקולקטיבי. אנו נסקור את הפרטים של זה ומגמות אחרות הקשורות לממשלה בסדרה הקרובה שלנו "עתיד הממשלה", אך למען הדיון שלנו כאן, חשוב לציין את הדברים הבאים:

• עד סוף שנות ה-2020, ה דור המילניום ו דור X יתחיל להחליף את דור הבום בהמוניהם בכל רמה של הממשלה, גלובלית - המשמעות היא לקחת עמדות מנהיגות בשירות הציבורי ולקחת תפקידים נבחרים ברמות המוניציפליות, המדינתיות/מחוזיות והפדרליות.

• כפי שהוסבר ב שלנו עתיד האוכלוסייה האנושית הסדרה, ההשתלטות הפוליטית הזו היא בלתי נמנעת אך ורק מנקודת מבט דמוגרפית. נולדו בין 1980 ל-2000, המילניאלס הם כיום הדור הגדול ביותר באמריקה ובעולם, מונים קצת יותר מ-100 מיליון בארה"ב ו-1.7 מיליארד בעולם (2016). ועד שנת 2018 - כשכולם יגיעו לגיל ההצבעה - הם יהפכו לגוש הצבעה גדול מכדי להתעלם ממנו, במיוחד כשהקולות שלהם משולבים עם גוש ההצבעה הקטן יותר, אך עדיין משפיע על דור X.

• חשוב יותר, מחקרים הראו ששתי קבוצות הדורות הללו ליברליות באופן גורף בנטיותיהן הפוליטיות, ושניהם מיושנים יחסית וספקנים לגבי הסטטוס קוו הנוכחי בכל הנוגע לאופן ניהול הממשלה והכלכלה.

• עבור בני המילניום, במיוחד, מאבקם בן עשרות השנים להשגת איכות תעסוקה ורמת עושר זהה להוריהם, בייחוד לנוכח חובות ההלוואות המוחלטות וכלכלה לא יציבה (2008-9), ימשוך אותם לחוקק חוקים ויוזמות ממשלתיות שהם יותר סוציאליסטיים או שוויוניים באופיים.   

מאז 2016, ראינו מנהיגים פופוליסטים כבר עולים על פני דרום אמריקה, אירופה ולאחרונה צפון אמריקה, שם (לכל הנראה) שני המועמדים הפופולריים ביותר בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016 - דונלד טראמפ וברני סנדרס - התמודדו על פופוליסטים ללא בושה. פלטפורמות, אם כי ממעברים פוליטיים מנוגדים. המגמה הפוליטית הזו לא הולכת לשום מקום. ומכיוון שמנהיגים פופוליסטים נמשכים באופן טבעי למדיניות שהיא 'פופולרית' בקרב האנשים, הם ימשכו בהכרח למדיניות הכוללת הוצאות מוגברות על יצירת מקומות עבודה (תשתיות) או תוכניות רווחה או שתיהן.

דיל חדש

אוקיי, אז יש לנו עתיד שבו מנהיגים פופוליסטים ייבחרו בקביעות על ידי ציבור בוחרים ליברלי יותר ויותר בתקופה שבה הטכנולוגיה מתקדמת כל כך מהר שהיא מחסלת יותר מקומות עבודה/משימות מאשר יצירתה, ובסופו של דבר מחמירה את הפער בין העשירים לעניים .

אם אוסף הגורמים הזה לא יביא לשינויים מוסדיים מאסיביים במערכות הממשלתיות והכלכליות שלנו, אז למען האמת, אני לא יודע מה יעשה.

מה שמגיע אחר כך הוא המעבר לעידן השפע שמתחיל בסביבות אמצע שנות ה-2040. תקופה עתידית זו משתרעת על פני נושאים רחבים, וזה נושא שנדון בו יותר לעומק בסדרת העתיד של הממשלה ועתיד הפיננסים הקרובה שלנו. אבל שוב, בהקשר של סדרה זו, אנו יכולים לומר שעידן כלכלי חדש זה יתחיל עם הצגת יוזמות חדשות לרווחה חברתית.

עד סוף שנות ה-2030, אחת היוזמות היותר סבירות שרוב הממשלות העתידיות ינקטו תהיה הכנסה בסיסית אוניברסלית (UBI), קצבה חודשית המשולמת לכל האזרחים מדי חודש. הכמות הניתנת תשתנה ממדינה למדינה, אך תמיד תכסה את הצרכים הבסיסיים של אנשים לשכן ולהאכיל את עצמם. רוב הממשלות יחלקו את הכסף הזה בחופשיות, בעוד שכמה מהם ינסו לקשור אותו לתניות ספציפיות הקשורות לעבודה. בסופו של דבר, ה-UBI (והגרסאות החלופיות השונות שעשויות להתחרות בו) ייצרו בסיס/קומה חדשה של הכנסה לאנשים לחיות ממנה ללא חשש מרעב או מחוסר אבסולוטי.

בשלב זה, מימון UBI יהיה ניתן לניהול על ידי רוב המדינות המפותחות (כפי שנדון בפרק חמישי), אפילו עם עודף למימון UBI צנוע במדינות מתפתחות. גם סיוע UBI זה יהיה בלתי נמנע, שכן מתן סיוע זה יהיה זול בהרבה מאשר לאפשר למדינות מתפתחות להתמוטט ולאחר מכן להציף מיליוני פליטים כלכליים נואשים מעבר לגבולות למדינות המפותחות - טעימה מכך נראתה במהלך ההגירה הסורית לאירופה סמוך לתחילת מלחמת האזרחים בסוריה (2011-).

אבל אל תטעו, תוכניות הרווחה הסוציאליות החדשות הללו יהיו חלוקה מחדש של הכנסה בקנה מידה שלא נראה מאז שנות ה-1950 וה-60 - תקופה שבה העשירים חויבו במס כבד (70 עד 90 אחוז), לאנשים ניתנים חינוך זול ומשכנתאות, וכן כתוצאה מכך נוצר מעמד הביניים והכלכלה גדלה באופן משמעותי.

באופן דומה, תוכניות הרווחה העתידיות הללו יסייעו ליצור מחדש מעמד ביניים רחב על ידי מתן לכולם מספיק כסף כדי לחיות ולבזבז בכל חודש, מספיק כסף כדי לקחת חופש כדי ללכת בחזרה לבית הספר ולהסבה לעבודות עתידיות, מספיק כסף כדי לקבל עבודות חלופיות או להרשות לעצמן לעבוד בשעות מופחתות כדי לטפל בצעירים, חולים וקשישים. תכניות אלו יצמצמו את רמת אי השוויון בהכנסה בין גברים לנשים, כמו גם בין עשירים לעניים, שכן איכות החיים שכולם נהנים ממנה תשתלב בהדרגה. לבסוף, תוכניות אלה יעוררו מחדש כלכלה מבוססת צריכה שבה כל האזרחים מוציאים מבלי לפחד שאי פעם ייגמר הכסף (עד נקודה מסוימת).

בעצם, נשתמש במדיניות סוציאליסטית כדי לכוונן את הקפיטליזם מספיק כדי לשמור על המנוע שלו לזמזם.

נכנסים לעידן השפע

מאז שחר הכלכלה המודרנית, המערכת שלנו פעלה מהמציאות של מחסור מתמיד במשאבים. מעולם לא היו מספיק סחורות ושירותים כדי לענות על הצרכים של כולם, אז יצרנו מערכת כלכלית המאפשרת לאנשים לסחור ביעילות את המשאבים שהיו להם עבור המשאבים הדרושים להם כדי לקרב את החברה למצב שופע שבו, אבל אף פעם לא ממש מגיע, כל הצרכים מתמלאים.

עם זאת, המהפכות שהטכנולוגיה והמדע יספקו בעשורים הקרובים יעבירו אותנו לראשונה לענף של כלכלה שנקרא כלכלה שלאחר מחסור. זוהי כלכלה היפותטית שבה רוב הסחורות והשירותים מיוצרים בשפע עם מינימום עבודה אנושית הדרושה, ובכך הופכים את הסחורות והשירותים הללו לזמינים לכל האזרחים בחינם או בזול מאוד.

בעיקרון, זה סוג הכלכלה שבתוכה פועלות הדמויות ממסע בין כוכבים ורוב תוכניות המדע הבדיוני העתידיות הרחוקות.

עד כה, נעשה מעט מאוד מאמץ לחקור את הפרטים של איך כלכלה שלאחר מחסור תעבוד באופן ריאלי. זה הגיוני בהתחשב בכך שסוג זה של כלכלה מעולם לא היה אפשרי בעבר וככל הנראה ימשיך להיות בלתי אפשרי עוד כמה עשורים.

עם זאת, בהנחה שכלכלה שלאחר מחסור הופכת לדבר שבשגרה בתחילת שנות ה-2050, ישנן מספר תוצאות שהופכות בלתי נמנעות:

• ברמה הלאומית, האופן שבו אנו מודדים בריאות כלכלית ישתנה מדידת התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) לאופן יעיל של שימוש באנרגיה ומשאבים.

• ברמה האישית, סוף סוף תהיה לנו תשובה למה שקורה כשהעושר הופך חופשי. בעיקרון, כאשר הצרכים הבסיסיים של כולם מסופקים, העושר הפיננסי או הצטברות הכסף יהפכו בהדרגה לפיחות בתוך החברה. במקומו, אנשים יגדירו את עצמם יותר לפי מה שהם עושים מאשר מה שיש להם.

• במילים אחרות, זה אומר שבסופו של דבר אנשים יפיקו ערך עצמי פחות מכמה כסף יש להם בהשוואה לאדם הבא, ויותר על ידי מה שהם עושים או מה שהם תורמים בהשוואה לאדם הבא. הישג, לא עושר, יהיה היוקרה החדשה בקרב הדורות הבאים.

בדרכים אלו, האופן שבו אנו מנהלים את הכלכלה שלנו וכיצד אנו מנהלים את עצמנו יהפכו לבר-קיימא הרבה יותר עם הזמן. קשה לומר אם כל זה יוביל לעידן חדש של שלום ואושר לכולם, אבל אנחנו בטוח נתקרב לאותה מדינה אוטופית מאשר בכל נקודה בהיסטוריה הקולקטיבית שלנו.

סדרת עתיד הכלכלה

אי שוויון קיצוני בעושר מאותת על ערעור יציבות כלכלית עולמית: עתיד הכלכלה P1

מהפכה תעשייתית שלישית שגורמת להתפרצות דפלציה: עתיד הכלכלה P2

אוטומציה היא מיקור החוץ החדש: עתיד הכלכלה P3

מערכת כלכלית עתידית לקריסת מדינות מתפתחות: עתיד הכלכלה P4

הכנסה בסיסית אוניברסלית מרפאת אבטלה המונית: עתיד הכלכלה P5

טיפולי הארכת חיים לייצוב כלכלות העולם: עתיד הכלכלה P6

עתיד המיסוי: עתיד הכלכלה P7